<h1>המנהיג הלכ' פסח</h1>
<h2>דף לג.</h2>
וכן חביות שליין נסך האסורות צריך להסיר אחד מן השולים ולהגעיל מכלי ראשון ולשפוך בכל דף ודף ובכל צידי צדדיו ולא דרך פי החבית כי במקום נפילת קילוח הרתיחה נגעל ובגלגולו ובניענועו אינו נגעל כי השני הבא מן הראשון הוא כלי שני ושלישי וכן כולן, וצריך קילוח העירוי מכלי הראשון לכולם, וטוב היה למלאותו ג' ימים מעת לעת ולערות [כי] בהסרת אחד מן השולים אולי לא ישפך המים הרותחין בכל הדפין ו(ש)צריך להשהות עליו את החמין מעט, גם בלא הסרת השולים אחד יכול למלאותו ולערותו ג' ימי' מעת לעת כדין נודות וקנקנים שלגוים שהכשירן בעירוי ג' ימי' מעת לעת בין שלנו בין שלהם כדאית' במ' ע"ז פרק [שני].
<h2>דף עד:</h2>
ועלתה ההלכה בפסחי' (פ"ק) [פרק ב'], שכל הכלים הנבלעי' מחמין מגעילין אותן ברותחין ובכלי ראשון, ואפי' הסכיני' בקת שלהן מפני שפעמי' רבות שלוקחין בהן בשר מהתבשיל שלחמץ ואין עיקר תשמישן ע"י האור אותן שלנו. וכן הקערות ששואבין בהן המרק מהיורות הגדולות בסעודת חתנים ויש שמניחין בהן התבשיל שבמחבת להתבשל מהרה, ויש שמערין עליהן התבשיל מכלי הראשו'. והערוי נידון ככלי ראשון לכל דבר, כמו שאמ' בשבת ירושל' פ' כירה, [פ"ג ה"ה] מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהם מים רותחין מלמעלה, ר' יונה אמ' עירוי ככלי ראשון, חיילוה לר' יונא מן הדא, וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, אין לי אלא שבישל לתוכו, עירה לתוכו רותח מניין ת"ל בו מ"מ. ולדעת רבינו יעקב מ"כ עלתה השמועה כר' יונה, וראייה לדבר בסוף מס' ע"ז [ע"ד ע"ב], דרש רבא נעוא אירתחו, היקבים האסורי' ירתיחום ויכשירום. וכן הדין לקערות להכשירן ע"י עירוי מים רותחין עליהם מכלי הראשון, וכמו שכת' רב אלפס ז"ל בפסחי' כך, נקוט האי כללא בידך דמאני דאעא ודפרזלא [וכו'] (ו)דאישתמש בהו חמירא כולי שתא בכלי ראשון צריכי' הגעלה בכלי ראשון, ודאישתמש בהו בכלי שני כגון קערות וכיוצא בהן כי שדו עליהו רותחין בכלי שני ומשהו להו בגווייהו עד דפלטן שפיר דמי וכו', וכן כת' רב אחא משבחא. ואעפ"כ נהגו כל ישראל להגעילן בכלי ראשון מן הטעמי' שאמ' דכבולעין כך פולטין, וכן עץ פארור מגעילו ברותחי' ובכלי ראשון כבולעו כך פולטו, ובורמי דגללא.
<h2>דף עה:</h2>
וכלי סעודה שלגוים הן צריכי' טבילה כמו שאמור בפרש'. ושהם שלמתכת ולא כלים אחרי' שאינן שלמתכת אף אם הם כלי סעודה ולא כלים שלמתכת אם אינן כלי סעודה.
וכלים שלגוים הצריכי' טבילה לא אמרו אלא בלוקחי' מהן וכמעשה שהיה במדיין שהיו שקועין אצל ישראל אבל לא שאולין מגוי ומותר להשתמש בהן בלא טבילה אך צריכי' הגעלה או ליבון, וגזולין מגוי או נתונים לישראל הרי הן כלקוחי' ובעו טבילה, ואם (משנכנס) [משכנם] גוי לישראל חזינן אי גוי דעתיה לשקועי להן הרי הן כלקוחי' ובעו טבילה וצריך לברך עליהן על הטבילה, ואי לא ידעינן אי דעתיה דגוי לשקועי להו אי לא בעי טבילה מספק, ולא בעו ברכה דספק דדבריה' הוא ולא בעי ברכה כמו שאמ' בדמאי בפ' במה מדליקי' [שבת כ"ג ע"א], ואף ספק דאורייתא בפ' לולב וערבה, [סוכה מ"ז ע"א] בשמיני ספק שביעי מיתב יתבינן ברכו לא ברכינן.
ומאני דקונייא המתיכין עליהן עופרת מחלוקת רב אחא ורבינא בסוף ע"ז מדאמ' כתחילתו נדון שהוא שלחרס המצופה בעופרת ודינו ככלי מתכת וצריך טבילה ועלתה ההלכה שנידון כסופו. וכן אותן הקדרות הבאות מעבר לים הניתך עופרת במקום תשמישן והקערות שאוכלי' בהן בארץ ספרד דהכל הולך אחר המעמיד, אך הכלי שלעץ החשוק בחשוקי ברזל אין צריך טבילה דאין תשמישו במקום המעמידו. וכלי זכוכית הואיל ואחר שנשברו יש להם תקנה להתיכן הנם ככלי מתכות וצריכי' טבילה כמו שאמ' בפ"ק דשבת [ט"ז ע"א].
והלכות הגעלת כלים למדונו חכמי' בפ' אחרון דע"ז, [ע"ה ע"ב] הלוקח כלי תשמיש מן הגוים דברים שלא נשתמשו בהן כל עיקר מטבילן והן טהורין, דברי' שנשתמשו בהן על [ידי] צונן כגון כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיחן ומטבילן והם טהורים, דברים שנשתמש בהן על ידי חמין כגון יורות וקומקומוסין ומחמי חמין מגעילן ומטבילן והן טהורין, דברים שנשתמש בהן על ידי האור כגון שפודין ואסכלאו' מלבנן ומטבילן והן טהורי', וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא ידיח ושלא יגעיל ושלא ילבן מותר דנותן טעם לפגם מותר. אבל בכלי התר הנבלע מאיסור אינו צריך טבילה שלא הצריך הכתו' טבילה אלא לכלי גוים, כדאמ' בירושל' מפני שיצאו מטומאת הגוים ונכנסו לקדושת ישראל וזהו שאמ' הכתו' אך במי נידה יתחטא, מים שהנידה טובלת בהן, והן מ' סאה, ויתבאר לפנינו בעה"ו. והטבילה לפני פליטת האיסור לא תועיל לעולם, ולכך קתני מטבילן ומגעילן מלבנן ומטבילן, דוגמא לדבר טבל ושרץ בידו לא עלתה לו טבילה. גיעולי גוים בכל מקום פליטת איסור שבכליהם וזה אב לכולם כי שם נגעל מגן גיבורים, בלי משוח בשמן, ופלט החרב מצד האחר ונהרגו כאלו לא נמשח בשמן להחליקו, וזהו פשוטו שלמקרא.
<h2>דף עו.</h2>
ולהכשיר היורה הגדולה ישפוך המים שבה בעודם רותחין וישטפנה וישפשפנה במים קרים ויורה קטנה יגעיל בתוך יורה גדולה, ויורה גדולה יעשה לה מסגרת טיט סביב וירתיחנה דכבולעה בניצוצות כך פולטה בניצוצות, ובשאר ימות השנה הרוצה להגעיל יורה שלאיסור יעשה לה מסגרת בצק סביב. וראיתי בצרפת להסיק אבנים ולהשליכן ביורה בעודה רותחת וילכו המים הרותחי' בשפתי היורה דבולען ופולטן בניצוצות ולשפשפה היטב במים קרים להעביר הגיעול שעליה הנפלט.
<h2>דף עו:</h2>
והליבון שאמרו והוא שיהיו הניצוצות מנתזין הימינו, בירושל' ובבלי [ע"ז ע"ו ע"ב]. ובסכיני' שלגוים אמר' בירושל' עלה דמתני' דסוף ע"ז הסכין שפה והיא טהורה, בד"א בסכיני' קטני', אבל סכיני' גדולים מלבנן באור, ומעתה לא תקשי ההיא (תוספת') [משנה] דע"ז [ע"ה ע"ב] השפודין והאסכלאות מלבנן באור, מכלל דסכין לא בעי ליבון, וכן בפסחי' [ל' ע"ב] הלכת' אידי ואידי ברותחי' ובכלי ראשון, ואילו בתוספת' [פ"ט ה"ב] אמרי' השפוד והאסכלא והסכינין מלבנן באור, ההיא דע"ז ודפסחי' דסגי להכשירן בהגעלה בסכיני' קטני' שאין צולין בהן בשר, ואין תשמישן ע"י האור, אבל לסכיני' גדולים לא סגי בהגעלה שהגדולים עיקר תשמישן על ידי האור שצולין בהן בשר בשפודין שלברזל. ומתני' הכי מתפשטא ומתפרשא הלוקח כלי תשמיש מן הגוים את שדרכו להגעיל יגעיל, השפודין והאסכלאו' מלבנן באור, והסכיני' שפה והיא טהורה, והסכין בכלל הני דסגי להו בהגעלה מדלא בעי ליבון אלא בשפוד ואסכלא לחוד ובתר הכי תנן הסכין שפה והיא טהורה, (ו)לחתוך בה צונן כדאמ' בגמ' וקאי עלה הירושל', בד"א דלסכין ברותח סגי בהגעלה, ולצונן סגי בשיפה בסכיני' קטני' אבל בסכינים גדולי' מלבנן באור כדפר' שמהפכי' בהן בשר על גבי גיחלים וההוא דחולין ותוספ' בגדולי' מיירו או כחס על הנר מתקן בה את הנר שלחלב לכך צריכי' ליבון, מ"ר אב"ן. ויש גאון שאמ' שהיום הזה אף לסכיני' קטני' שלגוים צריכין ליבון שנהגו לתקן בהן את הנר שלחלב כשהוא דולק על כן יש להחמיר. ואע"ג דבסכין גוי בעיא נעיצה י' פעמי' בקרקע משום שמנונית דאיסורא וההיא דחולין [קי"א ע"ב] בסכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח, וצונן אית דאמ' בעי הדחה ובהדחה סגי דדם משרק שריק ואינו נבלע בסכין. ואע"פ דבסכין טריפה אמ' התם [חולין ח' ע"ב] והלכת' בצונן או בבליתא דפרסא ולא משום דם מדנקט טריפה דאיתסרא ולא צריך נעיצה אידי (דמטמרי) [דטרידי] סימנין לאפוקי דמא לא בלעי שומן שבו ודאי בהדחה או בבליתא, ומאן דאסר גבי שמן לא אמרי' דבלע טפי מדם, אבל לחתוך בשר בו בעייא נעיצה.
